קראתי לבני הולדן. אוקיי, אלק כמו גם ביחד קראתי את בננו הולדן. אהבנו את הרעש של זה. אלק עובר בגזירה של שמו האמצעי, כמו גם באמת קיווה למנוע את הגורל הזה לבנו. הוא בילה את כל שנות המוסד שלו בתיקון מדריכים כמו גם תחליפים לגבי הטלפון להתקשר אליו. כינוי מטופש להצלה.
הנושא הוא שלא הייתה לנו מחשבה מראש. לא דמיינו בדיוק כמה צעיר, בן 3 צעיר עשוי לבטא את שמו שלו למבוגרים בעלי משמעות טובה ושואלים את התמים, “מה שמך?” דאגה כמו בהחלט לא תכננו קדימה למועד שהיה לנו ילד צעיר ופחות-פרשנות בן שנה, התקשה לבטא את שמו של אחיו הענק.
מילו קובע “אולדי” כשהוא רוצה את אחיו. שוב, מילו טלפון מתקשר אלי כמו גם אלק גם “Mommydaddy” או “DaddyMommy”, כך שסביר להניח שאנחנו לא צריכים לעבור אותו.
כאשר מבוגרים מבררים, הוא רשאי לציין “הולדן” (נשמע קצת כמו “אולדן” “אלדן” או “אלדון) או שהוא רשאי לציין את אחד הכינויים האחרונים שלו שסופקו לו על ידי ה- BFF שלו בבית הספר, מיילס (aka boo) ו הם קראו זה את זה:
פאצ’צ’ו (תמיד נאמר לזרים בבהירות מדהימה, מה שנראה כאילו חטפתי את הילד הזה אם אני מתעקש בחוזקה לקרוא לו משהו מוזר כמו הולדן)
לופ עוף (שוב, מבוטא בבירור כמו גם באופן מובהק, מה שגורם לזרים לשאול מדוע הצעיר שלי הוא שקרן כזה)
עז קרנף (אמר טוב, עם זאת, משאיר אנשים תוהים אם הם משלימים שם בית מאתגר)
ועכשיו, כוס פגזית בלתי מוסברת (ואנחנו חוזרים לגרום לנשים זקנות שמאמין שאני מגדיל שקרן מקסים ומעורפל שיער).
במהלך שלבים אלה הם מתקשרים זה לזה את השם שנבחר כמו גם מייצרים מועדון מעט מיוחד של הילאריות בת 3. זה הגביע הפשפע שגרם לי את ראשי כמו גם להכריז על דמיונו המצחיק. אני לא מבין מדוע עיזים של קרנף לא היכה אותי באותה תקופה כמצחיקה יותר.
האם כל סוג של תגובת הגיל הרך שלך רק לכינוי מוזר שהומצא בעצמו?