הבלוגרית האורחת שלנו היום, ג’והנה, תפסה את עינינו כשכתבה את הפוסט האדיב הזה בבלוג שלה תירס כתוש. הילד התינוק שלה מבוגר משבוע מסוייר אז אני מוצא את החוויה שלה מוכרת ומעודדת.
מושב לרכב מותקן ומוכן לדייר הראשון שלו? חשבון. משתלה שנקבעה לתינוק בוכה, חיתולי קקי, וזרועות של ספוג פיפי? קלטתי את זה. תחושת עצמיות חזקה מספיק כדי לעמוד בצרכיו של יילוד, בית עמוס, כלב נזקק ובעל שהולך לעבוד ובית הספר במשרה מלאה? אני לא זוכר שהייתי ברשימת הבדיקה שלי בהריון.
כל כך הרבה מההכנה הכרוכה בברכה של יילוד לביתך מתמקדת בחומר – כמעט קל מדי לאבד את עצמכם בתהליך.
אחרי שבעה שבועות התינוק שלי ואני הפסקנו להחליף מבטים חשדים בתמורה לעיניים גוגיות, והנקה לא ממזערת אותי לבלגן המייבב שעשה פעם. אבל תשאל אותי מה אני רוצה לארוחת ערב או ליהנות כשאני בוהה בבטחה במגירות השידה שלי ותבחין שמשהו לא פעיל – שכחתי איך לקבל החלטות לעצמי. תוך פחות מחודשיים המוח שלי חוטף מחדש בצורה נחרצת; כל המעגלים שהוקדשו פעם אחת לקבלת החלטות לעצמי, מחוברים כעת למצב גדול ומבהב בוער “מותק! תִינוֹק! תִינוֹק!” מסביב לשעון.
עם כל כך המון מעגלים מחודשים הפכתי לי חדש, אמא חדשה וזר לעצמי. בפעם הראשונה שהגעתי מאחורי ההגה אחרי שילדתי את סאנס בייבי זה הרגיש שמעולם לא נסעתי לפני כן. אפילו תהיתי את זהירות להיות בדרך במשך שני המיילים שנדרשו כדי להגיע למקדונלד’ס. הרבה מהדברים שהגדירו בעבר את קיומי “” ללכת לעבוד, לפגוע בחדר הכושר, לקיים כמה משקאות נטולי תוצאות “” כבר לא היו חלק מזה. התחלתי להבין שככל שקיבלתי מוקדם יותר את העובדה הזו, כך אוכל להכיר את העצמי החדש שלי מבלי להתאבל כל כך על אובדן חיי הקודמים.
התחלתי לעצמי רשימת דלי בהתבסס על פרויקט יום אפס [הערה של העורך: מעולם לא סיימתי את הרשימה שלי בעוד 1001 יום, אופס!]. להלן כמה נקודות עיקריות:
בחודש הראשון: קבל תספורת חדשה (נכשלתי וממשיך להיכשל בהשלמת המשימה)
לפי חודש שלוש: שיהיה לך ארון בגדים בחזרה לעבודה אני מרגיש טוב
בחודש חמש: קבל בייביסיטר ויצא עם בעלי לכמה משקאות נטולי אשמה
עד חודש שבע: קבל לעצמי משהו מפנק לחלוטין ולא להרגיש רע עם זה (הכספים הולכים להיות קצת צמודים עם מעונות יום, אז אני נותן את המטרה הזו זמן מה)
בחודש עשר: להיות מסוגל לקרוא לעצמי אם בלי לחשוב על זה פעמיים
תוך שנה: לרוץ מרתון (או לפחות חצי מרתון. אם אמבר מילר יכול לעשות את זה בזמן ההריון, אני יכול לעשות את זה אחרי שילדה!)
אני נלהב מיהי אני החדש ומי היא יכולה להיות. לידת תינוק זו הסיבה הטובה ביותר להמצאה מחודשת, ואני מתכוון לחלוטין לנצל את הצפחה הנקייה האימהית הזו. יכול להיות שהייתי פושובר, ביישן ומופנם בחיי העבר שלי, אבל אני אהיה בשמחה הרבה יותר אגרסיבי ומוחצן בזה למען התינוק שלי. מאמות חדשות שנתמיד, ואני מוכן להמר שנהיה חזקים יותר, חכמים יותר והרבה יותר מאמא מאשר לפני שהתינוק היפה הזה הגיע. לפחות זה מה שאני מקווה לעצמי.
יוהנה גרה במדיסון, ווישינגטון עם בעלה, תינוק חדש לגמרי, ואחיו הגדול – מעבדה צהובה בשם בלו. היא קוף משרדי במשרה מלאה ביום וסופרת שואפת בלילה. אתה יכול לעקוב אחר הניסויים והתלאות שלה כאמא חדשה כאן, או לראות הרבה יותר מהעבודה שלה כאן.